<h1>ארחות חיים הלכ' פדיון בכורות סימן ג'</h1>
<h2>דף ו:</h2>
רצה הכהן להחזיר לו הפדיון או שפירש ונתן לו על מנת להחזיר פדוי אבל לא יתן לו ודעתו שיחזיר לו בלתי תנאי שאם לא יתן לו במתנה גמורה אם החזירן לו הכהן אינו פדוי וכתב הרשב"א ז"ל בתשובה ואין רשאי הכהן לקבל מה שאינו שוה חמש סלעים בחמש סלעים אלא א"כ היה הכהן אדם חשוב שאנו (חושבין) [יודעין] בו שאם צריך לאותו דבר היה נותן ומתיקר בו עד כדי סך זה בטלית נאה לתלמיד חכם וכדאי' בפ"ק דקידושין (ח' ע"א) משום דמצי למימר לדידי שוה לי. ואם שוה חמש סלעים אין צריך שומא. ואם אין שוה חמש סלעים אע"פ ששוה לכהן זה כמו שאמרנו צריך לעשות בו שומא. כיצד לא יאמר זה לפדיון בני אלא זה בחמש סלעים לפדיון בני כדאיתא נמי התם. עכ"ל.
<h2>דף כט.</h2>
ונהגו רז"ל הגאונים המקיימים מצות [מתנת] כהונה והנזהרין בה כשהן פודין בכור פטר רחם מביאין כוס של יין והדס ומברכין בורא פרי הגפן ובורא עצי בשמים. ואחר כך מברך בנוסח זה בא"י אמ"ה אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק איבריו למאתים וארבעים ושמונה ואחר כך נפח בו נשמה שנא' ויפח באפיו נשמת חיים עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידין סככו כדבר שנא' עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידין תסוככני. וצוה לו מאכל ומשתה דבש וחלב להתענג בו וזימן לו שני מלאכי השרת לשמרו תוך מעי אמו כמו שכתוב חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. אביו אומר זה בני בכורי וראשית אוני פי שנים ראוי לתת לו שכך כתוב בתורת משה לתת לו פי שנים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה. אמו אומרת זה בני בכורי שפתח הב"ה דלתי בטני חמש סלעים נתחייבנו לתת לכהן לפדותו ממנו שכך גזירת מלך שנאמר אך פדה תפדה את בכור האדם. ונאמר ופדוייו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש תקח עשרים גרה השקל. ונא' ולקחת חמשת חמשת שקלים לגולגולת בשקל הקדש תקח עשרים גרה השקל. יהי רצון מלפניך י"י אלהינו כשם שהכנסתו לפדיון הבן כן תכניסנו לתורה ולחופה ולמעשים טובים בא"י מקדש ישראל בפדיון בכורות. והרמב"ן ז"ל כתב שאין לחתום אלא מקדש ישראל לפדיונן. וכתב עוד דלא דיקא הדין נסחא דכיון דאיכא בכור לכהן ואינו בכור לנחלה לאו שפיר דמי למימר אביו אומר זה בני בכורי וראשית אוני ואפילו (הכי) [הוי נמי] בכור לנחלה משום דמשמע דקדושת פדיון נמי בהא תליא, הילכך לא לימא איניש הכי. ור"ח ז"ל כתב בפירושי התורה שלו אביו אומר זה בני בכורי ואני מוזהר לפדותו שנאמר וכל בכור אדם בבניך תפדה עכ"ל.
נסחא אחרינא אשר קדש עובר במעי אמו ויצר אותו במ' יום ויפח באפיו נשמת חיים עור ובשר הלבישו ובעצמות וגידים חיים וחסד עשית עמו ופקודתך שמרה רוחו ומאהבת י"י עמו ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותינו הוציאנו ביד חזקה מיד פרעה מלך מצרים ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם ואת בכורי ישראל הציל ויקדשם לעבודתו וצונו לפדותם חמשת (חמשת) שקלים כדבר שנאמר ופדוייו מבן חדש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא. וצוה ישראל לתת פדיונם לאהרן הכהן ולבניו אחריו כדבר שנאמר ונתת הכסף לאהרן ולבניו פדויי העודפים בהם בא"י מקדש בכורי ישראל בפדיונן.
ואחר כך אומר הכהן אל האב אי זה חביב לך בנך או חמש סלעים הללו. ואומר האב בני חביב לי יותר ומיד נוטל הכהן הכסף ומוליכן בידו אצל ראש הבן ואומר על הדינרין זה תחת זה זה חלוף זה זה תמורת זה זה מחולל על זה יצא זה לכהן ונכנס האב לחיים והבן לתורה ולחופה ולמעשים טובים וישים הכהן יד ימינו על ראש הבן ומברכו כאשר תשיג ידו לברכו בפסוקים כגון יברכך י"י וישמרך. יאר י"י. ישא י"י. כי אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך והדומים לאלו ונוטל הכהן הדינרין ועושה מהן כרצונו.
